לוח טיולים שנתי   לשיחה עם יועצת טיולים: 073-3742283

לשיחה עם יועצת טיולים:

073-3742283

 

לוח טיולים שנתי

 

 

 

קבוצת יפן 2009

 

לקריאת ההמלצה לחץ כאן

 

עדנה גזית

 

בדרך כלל, כאשר באים לסכם טיול,
אין יודעים במה להתחיל,
מה להשמיט ומה להכליל|
ואני יודעת מראש,
שאשכח להזכיר את הרוב...
 יפן – ארץ השמש העולה,
עולה?  - תרתי משמע,
איזו קדמה, איזו עצמה,
מדינה מתועשת, מעניינת, מודרנית ומתקדמת,
תחנת רכבת עם אווירה עתידנית,
לא סימטרית עם מקומות עצירה ומאד אורירית,
ממנה יוצאות רכבות נוסעות,

 אפשר לומר טסות....
וגורדי שחקים
המגיעים עד הסלון של אלוהים,
ומשם מתגלה נוף העיר הגדולה, עיר הבירה,
שאין רואים את קצותיה,
עיר שאין לה סוף,
ערבוביה של בתים, בכל הגדלים, ורחובות,
ואילו מן הקומה הראשונה,
הכל מסודר להפליא, מאד נקי – רחוב, בית, שכונה.
זו מדינה של "הכי, הכי..."
יצור מכונית – הכי, הכי...
שוק הדגים – הכי, הכי...
מקדשים – אין עוררין,
מה מצפה למדינה זו בעתיד??
מהמודרניזציה אל הנוף המדהים,
מדינת איים, חופים ארוכים,
הרים גבוהים, מושלגים, וביניהם עמקים,
ובהם ישובים קטנים, ציוריים,
הנראים כחגבים.
שירקאווה-גו, כפר ציורי,
באותו אזור הוא הישוב המרכזי,
מאוכלס בבתי-עץ גדולים עם ארכיטקטורה ייחודית.
ביקור בצריף הגדול ביותר,
השייך למשפחת סוחרי משי מן העבר,
מעתיק אותנו לעולם אחר, במנהרת הזמן.
ואנו ממשיכים לנסוע בכבישים המתפתלים,
סיבוב חד במעלה ההר
כשתהום רובצת מימינו, משמאלו או לפניו,
ואז, ללא כל הכנה,
הוא מופיע בכל עצמתו,
הר פוג'י המושלג המתנשא מעל סביבתו.
הצלמים המדופלמים לא מפסיקים לקוות
שלו לרגע קט ייעלמו העצים המפריעים לתמונות,
וכולם רצים מצד לצד,
כל פיתול והצד שלו...
הבזקי מצלמות, ערב-רב של קולות
האם מתוך עשרים התמונות המצולמות
תהיה לפחות אחת,
של ההר המושלג?
ובמקום אחר יש גם הר, מעשן,
עם מרבצי גופרית,
דווקא קרוב לפסגה ולא בתחתית...
ומהקדמה והנוף
אל הדת והמסורות.
יש טורי – יש מקדש,
עוברים דרכו, צועדים ברחוב
לכוון גרם המדרגות,
ושם, מקבלים את פנינו זוג אריות,
עטורים בנוסח שינטו מכאן,
קטורת מעלה עשן, כמובן,
ובלי שאתה מרגיש
אתה נשאב אל תוך המקדש,
מתמזג עם הסביבה,
ולרגע קט אתה כאילו מבין
מה שבעצם, בעולמך, הזוי לחלוטין.
אבל קשה להתנתק,
זה מעניין, זה מסקרן, זה מרתק.
מקדשים – כל יום,
גם מבצרים, פגודה וארמונות,
יש ביניהם הרבה מן המשותף,
עם זאת, כל אחד מהם מאד מיוחד.
אחד מזהב,
במקום זה שנשרף,
אחר מכונה "מקדש הכסף",
ועוד שניים ועוד אחד,
ופסל האל קנון במרכז,
יושב על עלי לוטוס, סמל לבודהה,
ולו 11 ראשים, לא רע...
ומכל צד 500 פסלים , שומרים שלא יברח.
ושוב חולצים נעליים, ושוב נועלים
כולם דאגו שבגרביים לא יהיו חורים,
והכל לפי הכלל:
עץ – יחף... ואל תשאל.
יש מקדשים השייכים לדת השינטו, הדת המקומית,
החלה מתגבשת במאה השלישית,
ואילו אחרים שייכים לבודהיזם,
דת שהגיעה מקוריאה במאה הששית,
ויש מקדשים השייכים לשתי הדתות...
בקיצור, מקץ שבועיים
ענין הדתות יושב טוב בעצמות.
ואם בדתות עסקינן,
חוויה בלתי נשכחה
חווינו במנזר בראש הר קויה,
שם בחברת הנזירים,
עם הקימונו והסנדלים
הצצנו לחייהם הלא מוכרים.
ארוחת ערב יפנית מסורתית,
ישיבה על הרצפה ליד איזה שולחנון,
הכלים מיוחדים שלא לדבר על המזון,
יוצרים תמונה המובנת רק על-פי הדמיון.
בבוקר השכם, בחוץ קר, אפור ורטוב,
הצטרםנו לתפילה בחדר החשוך,
הנרות, עשן הקטורת והחימום של התנור,
התפילה המונוטונית , הרצינות של הנזירים,
המבטים שלנו וההשתאות של החברים,
נטעו בלבי את ההרגשה,
שאנחנו משיגי גבול, למרות ההזמנה החמה.
ועל אותו הר, בית קברות עתיק,
קברים המספרים סיפורי חיים,
ועצי ארז ענקיים ועבותים,
עולי רגל בבגדים לבנים,
ואנחנו, כרגיל...תוקעים מבטים!!!
אמרנו מקדשים, אך לא רק שם הם נמצאים,
ומסביבם גנים מסוגננים ועצים מעוצבים,
כאשר עלה אחד נשאר וזה שלידו נקטף,
ועוד אחד נשאר, והאחר – גורלו נחרץ,
ובמקום אחר אנחנו פוגשים
בשדרה של עצים,
למעשה, גזעים הנראים כפסלים,
עשויים ביד אמן
וכמובן, לידם, מים, סלעים וחצץ,
הרי הם מיסודות הדת.
ואיך אפשא שאל להזכיר
את הכת אותה יסד טאמאקי אוטוזוקי,
כומר אוהב ישראל,
המקהלה בשירה נפלאה,
הרטיטה את הנשמה,
חצתה גבולות של לאום ומדינה
ונטעה בנו את ההרגשה,
כי כל העולם כולו
כפר אחד וגשר צר מאד.
גם ליפן אסון משלה  -  הירושימה!!!
מי כמונו, עם ישראל, מבינים את המילה "שואה" או "אסון",
וכאשר באים להשוות 70,000 או 150,000 מול ששה מיליון,
ואת "יד ושם" ל"מוזיאון השלום",
מבינים ששואה היא שואה,
לא משנה המספר, הסיבה או המקום,
זה פשוט נורא ואיום!!!
יש גם מן המשותף
בין יפן למערב,
לא תמיד זה נושא לקנאה,
למשל: שחיתות של מפלגה שלטת,
או מושגים  כמו "הון ושלטון"
ופוליטיקה "קצת" מלוכלכת...
אולם, אני בטוחה, שלא הייתי מאמצת את תופעת ההתאבדות,
אך הייתי מאמצת בחום את קבלת האחריות.
כמו-כן, אני אחוזת קנאה,
מהנקיון השורר בכל פינה,
הרחובות, הבתים, המשרדים והגנים,
תחנות הרכבת ותחנות האוטובוסים,
אפילו המכוניות הישנות במגרשי החניה,
לא נראה עליהם פירור של אבק, הם נראים כמראה,
ניקיון כזה אצלנו הוא כמו חלום באספמיה.
ואסיים בזר של ענפים פורחים,
אגיש אותם לכל השותפים,
הרי הם לקוחים מעצי הסקורה עמוסי הפרחים,
ויש עץ שרק מנץ ואחר שכבר מלבלב
ויש עמוסים בפרחם ורודים וקטנים
ואחר עם פרחים לבנבנים,
ומה ש"הכי... הכי" מפליא,
זה איך תופעה של שבוע בשנה,
הפכה לסמל הבלתי מעורער של המדינה?   
לכם חברי המטיילים,
תודה על אווירה נפלאה, על הומור,
על איכפתיות ועל חום,
על חיוך ומילה טובה,
על הרבה מילים חכמות
ואין סוף של שאלות נבונות,
שגרמו לסמינר הזה,
שיהיה מעניין, מהנה ועם טעם של עוד.
ולכם מיקי ואודי,
רגשות עמוקים מאד של תודות, על סמינר נפלא
על כך שהשקעתם כל-כך הרבה מחשבה,
במטרה שהסמינר הזה יקבל את הטוב והמיטב,
תודה, תודה מכל חברי הקבוצה.
לך, אייל, היה מאלף לשהות בחברתך
ולשמוע את כל מוצא פיך,
אין כל ספק שתרמת להבנת התרבות של יפן.
 למריסה החיננית, תודה רבה על העזרה בהתמצאות,
תודה על העזרה בהתארגנות.
ואחרון אחרון חביב,
לך נסים-סאן, אין מילים,
כל התשבחות שבעולם,
תודה מעומק הלב על הדרכה בלתי רגילה,
על חביבות, על נועם הליכות ועל סבלנות הראויים להערכה,
על ידע מקיף ובקיאות נפלאה,
על הכל, תודה רבה, רבה, רבה!!!
ואלחש באוזנך,
הייתי שמחה לשמוע שחזרת הביתה.
תודה לכולם.

 

מאירה אופיר

התקבצנו או יותר נכון קובצנו מקצווי הארץ, שונים בגיל ועניין – אך לקבוצה היינו וע"כ אפתח בתודה לקבוצה, שהשכילה להתנהל בנועם ובתבונה ובכך תרמה להצלחת הטיול.

הררי סנסי או בעבריתפרופ' אהוד הרריאריגטו על שעימנו חלקת ולו טיפה מאוקיינוס הידע שלך ותובנותיך. טרחת במרכז ובשוליים, כדי שנבין עבר והווה ואולי אפילו מגמות לעתיד. הובלת אותנו בנבכי ההיסטוריה המסובכת והמורכבת של ארץ השמש העולה.
ציידת אותנו בידע, כדי שנדע לבחור ולהיבחר בעזרת ה"בנים". על שאלותינו השבת בנועם ובסובלנות מחייכת. אנחנו זכינו- אריגטו!!!

ולך ניסים (דר' ניסים אוטמזגיןאתה בהחלט נס! איך צעיר ישראלי הצליח להשתלב ולפענח את השפה, המגוון התרבותי-דתי כל הכבוד! אנחנו זכינו, כי אותנו הובלת בין תעלות ובין שבילים ייחודיים שרגל ישראלי טרם דרכה. לימדת אותנו להבחין בין שינטו לבין בודיים, בין כת לבין כיתה ובעיקר להבין סובלנות לאחר וקבלת השונה. בעזרת הכריזמה שלך אותנו ניהלת בחיוך ובנועם, בידע ובאהבה. לימדת אותנו לומר אריגטו מכל הלב ולהיות "גנקי". אתה באמת "קוואי" ועל הכול אריגטו. בזכות תפילותיך אפילו השמש זרחה והסאקורה פרחה ופרחה.
לשניכם  שהדגמתם עבודת צוות מדהימה והערכה הדדית – כל הכבוד. העברת המיקרופון המשתפת  הוכיחה שאצלכם אפילו אוניברסיטאות טוקיו וקיוטו משתפות פעולה ואנחנו יצאנו נשכרים.

לקני שהיה לחלק מאיתנו ותמיד נכון לעזור – אריגטו.

למיקי – רואה ולפעמים אינה נראית- אך תמיד דואגת ומפנקת, תמיד ברגע הנכון, במקום הנכון ובכך תרמת להצלחת טיולנו וע"כ יישר כוח והמון תודות...

ולכולכם על ארגון ישראלי  למופת אריגטו

סיונרה  
מאירה אופיר

 

פועה ואלי חפץ

 

מיקי שלום,

חלפו עברו שבועיים מאז חזרנו לכדור הארץ "ממלכת ארץ השמש העולה", שבועיים שלכאורה חשבתי שיספיקו לחזור למציאות, להצטנן מההתלהבות, להפנים את אשר ראינו, חווינו, שמענו ולמדנו.

אבל-לא! אנחנו, פועה ואני, ובמיוחד אני, מתפעמים מחדש בכל הזדמנות שעולה הנושא - יפן, על הפרק.

כמות, יסודיות ועומק החומרים אשר הובאו בפנינו, אוזנינו ועינינו, הייתה מרשימה. היכולות והידע של שני המדריכים - פרופסור הררי וד"ר ניסים אוטמזגין - היו בלתי מוגבלות ועם זה, הם גילו רגישות ונחישות באשר לתוכן, מגוון ושעות העברת הנושאים.

את ההרכב האנושי של המשתתפים הרי לא ניתן לבחור, אבל האיכות והמחיר עושים את רוב המיון הנדרש, ואת היתר - עשית את עם השקט והרגישות שלך, עם הצניעות והמוכנות לשמוע ולהבין, עם השתיקה הרועמת כאשר זה מתבקש, עם החיוך, עם הממתקים, עם המעבר בין השורות ויצירת קשר עין.

אין ספק שאחד המדדים לשביעות רצון ממוצר כלשהוא, ובמיוחד מטיול קבוצתי - הוא טעם של...עוד! ואכן נשאר טעם ורצון של עוד!!

שמחתי היום לקבל במייל את תכנית הטיול (רק בגלל הרעיון מגיע לכם פרס) - לגרמניה ליריד האספרגוס  (דרך אגב הגרמנים מחפשים סיבות לאירועים כאלו והם קוראים להם - פסטיבל!!!)

כל שניתן הוא לומר לך במיוחד ולכם בכלל - תודה רבה ולהתראות.

פועה ואלי חפץ

 

שיריל אמירה ונורית

בטרמינל G2 אסף אותנו מאחורי,

כבר אז צחק מלוא חופניים,

סיפר שיפן אהובה כפליים,

ואנחנו אחריו עשרים ושניים!!

לאוסקה הגענו אחת ושתיים,

30   שעות לא עצמנו עין,

אך צ'יהארו חיכתה יפה וצוחקת,

והפכנו לקבוצה שמחה ובוהקת.....

למקדש טודייג'י מיהרנו, בפעמון צילצלנו,

ביקשנו ברכה ומחינו כפיים,

בכוס קטנה וידית ארוכה,

ניסים טוהר ושטף ידיים.

פזמון -  (כולם שרים עפי מנגינת ברבאבא)...

שוגוניסים שוגוניסים,

אין כמוך בעולם !!

וציהרו אביביתוש,

אוהבים אותך כולם!!

בקיוטו פגשנו את אדון טוקוגווה,

לגנים הלכנו, נעליים חלצנו,

מקדש של כסף וגם של זהב,

שוגון וספוקו בפקודת האב.

מקיוטו לקויה, טיפסנו בהר,

מוקף בגן חיכה המינזר,

ציפינו לישון כולנו ביחד,

אך אבוי, שם קרה דבר מוזר,

ובמקום חור ,,,,קיבלנו פאר והדר,,,

ככה זה מינזר!!

אכלנו כולנו לבושים בפיגמות,

בשורות ארוכות וברכיים שלובות,

על טטמי ישנו, קליגרפיה למדנו,

באונסן טבלנו, ובבוקר עם שחר עם הנזירים התפללנו...

ומשם להירושימה,

זוועות ההיסטוריה, וטייפון מאיים,

לא שינו תכניות וחלום התגשם,

למיאג'ימה הגענו ברכבת צפופה,

חתן וכלה שם חיכו לקבוצה!

חיכה גם שער טובל במים,

ומקדש מפואר ויפה שבעתיים.

עם שינקנסן מהירה כברק,

לנגויה הגענו במהירות הבזק,

הזמן נוצל כפי שהובטח,

והרצאה מרתקת ניתנה לפיכך,

נסים שלנו ממש תותח.....

פזמון חוזר...שוגוניסים.....

בטויוטה הוגשמו חלומות הגברים,

ומשם בחדווה לכיוון הכפרים,

ג'וג'ו הצ'ימן-מישהו זוכר?

יטאי קנקן-מישהו יודע?

שירקווה גו-מישהו שמע???

יש שם אונסן - מזור לנשמה

באלפים חיפשנו לשווא קצת שלכת,

סכר, נהר, והרים לתפארת,

מבצר שחור וברבור במים,

והופ!! קצת אמנות, ונשארו עוד יומיים,

נסים שלנו מחה כפיים,

ופוג'י ניגלה מתנוסס לשמים!!

טוקיו העיר הגדולה בעולם
קיבלה את פנינו בקימונו ופאנ(ק),

שחור לבן של סלרי מאן,

ושוק של דגים עם בשר לוויתן!!

פזמון חוזר

ועכשיו כשהגענו לסוף המסע
הגיע הזמן למילות פרידה.

אז ככה -

צ'יהרו שלנו יפה ופורחת,

סופרת אותנו בשקט ונחת,

מארגנת, דואגת, בלי שנרגיש,

וביד עדינה מורידה מהכביש...

עברית, אמנות, הכל היא יודעת,

כל קושי נפתר כשבו היא נוגעת!!

ונסים שלנו זה סיפור מיוחד,

כי נסים שלנו יש רק אחד!

צייד עכבישים,

רגיש לנשים,

זמר מצטיין לכוכב נולד,

ובכל נושא ידען מופלג,

ספוקו למתקדמים, שפת סימנים,

בודהיזם, שינטואיזם, טויוטיזם, אובאיזם,

סטנדאפיסט מוכשר,

בדאי מעודן,

טקט מלוא החופן,

סבלנות יוצאת דופן,

קושר קשרים עם כתות ושרים,

בסביז אריה מחלק מיספרים.

סקה וסושי, ראמן, וסובה,

ווסבי, אודון לגברת ואדון

קפה ופיפי כל שעה,

ארוחה כל שעתיים,

סיפורי זוועה עם חיוך על שפתיים...

הגיע הזמן להגיד שלום

המסע היה ממש חלום!!

עם תפילה מתכוונת ומחיאת כפיים,

נרים כוסית ונשתה לחיים,

צ'יהארו וניסים אין סוף לתודה,

וניפגש בטיול הבא!!

כתבו עם כוס קפה וכוסית יין, בלובי של הייאט טוקיו

 

יהודית ואריה מרום

שלום אודי,

חזרנו אמש מהסמינר ביפן בהתרוממות רוח. 

תודה לכם על הארגון ועל תשומת הלב( - זכרתם את יום ההולדת! ) ומעל לכל על ההדרכה של ד״ר ניסים אוטמזגין שאין מילים בפינו לדבר בשבחה. הידע העמוק, התשוקה למקום והאישיות המלבבת, כבשו את ליבנו. למדנו המון, נהנינו מהמגע עם היפנים, ונשברו המון דיעות קדומות שלנו. את צ׳יהרו, תמצית הצניעות היעילות והעדינות היפנית בקשנו לאמץ מיד!

זה היה סמינר אמיתי וטיול משובח עם קבוצה מעולה.

ניסים וצ׳יהרו עשו נפלאות. לידעתכם ולידיעתם. 

נשמח להפגש עם הקבוצה, וגם לאירוחה של צ׳יהרו בביתנו. 
יהודית (ג׳ודי) ואריה מרום

 

משתתפי סמינר 2014

 

אהוד יקר,

קשה לתאר את המסע הזה ללא הנחייתך היחודית והנדירה.
אוצר של ידע, חוכמה והומור בלתי נשכח
תודה מקרב לב על שהפכת את הסמינר הזה לחוויה מרתקת ומופלאה.

יישר כוח!

בהוקרה
משתתפי סמינר קשרי תרבות -תבל
אפריל 2014

email call waze waze