דרום אפריקה

עדנה גזית

 

כולנו טיילנו ברחבי תבל,
ראינו עולם,
עמדנו משתאים מול הרים גבוהים,
עמקים אין סופיים,
נהרות ומפלים גועשים,
חיות ממינים שונים,
בעלי כנף, הולכי על ארבע וגם זוחלים,
אבל הכל באחת
לא ראינו באף אחת!

ובכן במה להתחיל
ומה להכליל?
האם בפורטוגזים שהגיעו ראשונה
אך לא התיישבו בה,
אולי ב- 5 לאפריל 1652
כאשר יאן ואן ריבק הקים את החווה הראשונה
תחנת מעבר בכיף התקווה הטובה.
בעקבותיו ההולנדים גם הבלגים, הגרמנים והצרפתים,
והנה לכם שכבה חברתית המכונה "הבורים".

לא אספר גם על הבריטים שבסוף המאה ה- 18
לטשו עיניהם לכיף התקווה,
אך גם ליהלומים ולזהב
של טרסוואל ואורנג'.
ברור, אם-כן, שהיו מלחמות וסכסוכים
בין הלבנים לבאונטי ולהוטנטוטים בכיף התקווה,
בין הבורים לבריטים, שניהם לבנים,
בין התושבים הקדמונים בינם לבין עצמם,
כך שבטים רבים מצאו את מותם,
נכון, נשארו סווזילנד ולסותו,
שתי מובלעות
שבקלות ניתן להתעלם מהן ופשוט לעקוף.
סווזילנד ההררית,
נוף מדהים,
מדינה שכוחת-אל
מיליון ורבע תושבים,
חצים חולים
וכמעט כולם עניים,
אבל...מלך בראשה
והרי לכם ממלכה,
שלא נדע....
ואיך אפשר לא להזכיר
את האפרטהייד שנמשך שלושים שנים,
במחצית שניה של המאה העשרים.
אלו הן תחנות בהסטוריה של המדינה.


היה מי שאמר כי הטבע הוא "אמנות של אלוהים",
בשניהם משתמשים במושגים
כמו "קסם", "נפלא", "לא יאומן" ממש "כישוף"
עצמה ומורכבות!

עמוד דקה בדממה
קלוט את המראות שלפניך אל תוכך,
ותרגיש, מלבד את האין-סופיות של הטבע, את נפלאותיו. 
ובתוך מסכת התשבץ של העמקים, הקניונים והנהרות
מי אתה האדם הקטן? ועוד לא הזכרתי את מגוון החיות.
ביינות עצי שיטה ושקמה, בתוך נופי הסוואנה, בין השיחים,
תמצא את חמשת הגדולים,
אריות, פילים, בופלו, קרנפים ויש אומרים שגם נמרים,
כל אלו בצד היפופוטם, ג'ירפות ואנטילופות, 
חזירים ממינים שונים, אימפלות וזברות. 
עולם עשיר של בעלי-חיים.
הלנדרובר מתקדם כאילו ללא הבחנה, 
חוצה נתיב מים, דורס בדרכו את הצמחיה,

גם סלעים וסדקים באדמה
אינם מפריעים למסלול הנסיעה.
ואתה מתחיל לקלוט שאתה נמצא בסביבה לא לך,
פולש לעולם מופלא שהחוקים בו אינם, כל-כך, ידועים לך.

ומכאן אל הצוקים, המפלים הגדולים והקטנים,
אל הקניון השלישי בגודלו בעולם,
80 ק"מ של אפיק בו המים "עבדו" קשות
לבנות תצורות של טבע נפלאות,
אגמים, מפלים עשירים במים
נופלים מגובה רב 
כל אחד אל העמק שמתחתיו.
"בריכות המזל של בורק",
מפגש הנהרות, הבלייד והטרור,
בריכות קטנות, גבים, שנוצרו במרוצת השנים
כתוצאה מתנועת חלוקי הנחל הקשים
שחרצו את החללים,
בורות במגוון צבעים בין סלעי-גיר ססגוניים
שלא היו מביישים כל פלטה של ציירים.
"שלושת הרודוולס" - 
עמוק בתוך עמק הבלייד נצבים שלושה הרים
מבודדים וזקופים,
יש אומרים שהם דומים לבקתות אפריקאיות עם גג ירוק,
אך הקניון מתחתיהם והמצפור מרשימים לא פחות.
"חלון האלוהים" – שלוש נקודות תצפית
מעל יער סובטרופי הנמצא בתחתית. 

אדלג על שבט הזולו הצבעוני
ועל שאקלנד התיירותית,
ואגיע למקום כה מרגש המפעיל את הדמיון,
לכיף התקווה הטובה מדרום לקייפטאון,
לא לפני תחנה קצרה 
בדרבן, עיר הנמל הגדולה,
בה הארכיטקטורה מגוונת,
הפסיפס האתני הנראה ברחובות,
מעיד על הסטוריה מעניינת של המקום.

הגענו לכיף, איזה נוף מרתק,
צוקים ענקיים, סלעים ואצות,
מגדלור הרואה למרחוק,
נוף עוצר נשימה,
וזו אינה פרזה,
הזכרון מעלה מן האוב
סיפורי ילדות העשירים בהרפתקאות.

כאן בראש הצוק, מפגש האוקינוסים,
עמד וסקו-דה-גמה ב- 1480.

יש ערים יפות בעולם
אך קייפטאון בין אלו שעולות על כולן.
שילוב נדיר של חוף גס וסלעי,
"ראש האריה" ו"סיגנל היל",
שתי גבעות במרכז העיר,
בין מבנים קולוניאלים, גנים ציבוריים,
בנינים ויקטוריאנים ולצידם מבנים הולנדיים,
גם שכונות אחרות,
צבעוניות ויפות,
והר השולחן, המזמין תמיד,
מתנשא לגובה של 1087 מטרים, פשוט מדהים.
כמה ים נשקף משם,
שבילים בין סלעים וצמחיה נמוכה 
מכסים את הפסגה,
והעיר כולה נראית כל-כך קטנה. 

גאוגרפיה, הסטוריה, דמוגרפיה ואנתרופולוגיה,
ים של מידע,
שמות נזרקים מדי דקה,
מקומות, אישים מאורעות.
יאן ואן ריבק וברתולומיאו דיאז,
ונלסון מנדלה, בעיקר, 
וסגנו וולטר סיסולו,
ועוד אחד שהיה לידו,
הנשיא ג'ייקוב זומה,
שנחשד כי השתמש ב- 27 מיליון דולר מכספי המדינה
לשדרג את מעונו הפרטי בתואנה של הוצאות אבטחה.
אך לא כאן המקום להרחיב
על מצב המדינה פוליטית וחברתית. 

נחזור לחופים המשכרים,
"כן" לויתנים, "לא" לויתנים,
אך רק הגב, ואולי הזנב,
גם זה נחשב.
איזה חוף מדהים,
הגלים מכים בעוצמה,
לא נחים אף לא לשנייה,
אין ספק שבעוד אלפי שנים
יהיה מי שיראה את התוצאה.

הדרך ממשיכה בין חוף והרים,
לעתים מטובלים בארומה של גפנים,
חוות היוצרות הרגשה של אין סוף,
יש אומרים שמספרן מגיע ל- 700.
אנדרטה, עיירה קדומה ועוד אחת,
מוסל ביי- מפרץ הצדפות,
בכל העולם הן נחשבות למשובחות,
השם ניתן רק ב- 1601 
למרות שכבר ב-1488
ברטולומיאו דיאז עגן פה.
מוזיאון הספנות עם דגם ספינת הקרוול
שהביאה את המתיישבים הראשונים לחלק זה של התבל.
מוזיאון לצדפות וקונכיות 
ולידו עץ תיבת הדואר 
שם נהגו הספנים, בדרכם להודו, לשלוח גלויות.
עץ בן כ- 500 שנה,
גם אנחנו נצלנו את התיבה...

ההרים התרחקו מהחוף
והשאירו שטחים נרחבים לחקלאות ולחוות,
ומדרך היין בואך לדרך הגנים
עברנו גם חוות יענים.
בעל-חיים הצועד בגאווה,
לא לאחור רק קדימה,
חי כ- 60 שנה,
אך כשהעין גדולה מן המוח,
אל תנסה לברוח,
במהירות של 70 - 80 ק"מ לשעה
מוטב להשתטח על הרצפה.

כשאומרים הקארו הקטן יש גם גדול,
אולם לשם לא הגענו

הרי אי-אפשר לכלול הכל,
הרי שוורצברג הם הגבול בצפון.
אודסהורן, מכונה גם "ירושלים הקטנה" ,
מוזיאון עירוני, מסודר להפליא,
בו מוצגים היען והנוצות בצד תולדות העיר,
אך מרגש עד מאד 
הוא דגם בית הכנסת, 
זכר לקהילה יהודית גדולה שחיה פה.
מערת נטיפים, התגלתה ב- 1780,
מקום משכנם של הבושמנים
שחיו באזור הרבה לפני הלבנים.

ואנו ממשיכים בנתיב הגנים,
הרבה ירוק, בכל הגוונים,
משתלב עם תכלת וכחול וחופים ארוכים.
ביקור חטוף בחווה לגידול חיות נכחדות,
מעבר הרים והעיר ג'ורג',
ומגיעים לעיר נייזנה, המכונה "היהלום של האזור",
לגונה, ליתר דיוק ריה, מרשימה,
13 קמ"ר שטחה,
מוגנת במצוקי אבן חול
ועטופה בגלימה של יערות.
ללגונה פתח צר לים,
באמצעות ספינה מגיעים גם לשם,
ויהי ערב ויהי בוקר
ועבר לו יום נוסף.
קרוב מאד לחוף מתנשאים הרי האוטניקה הגבוהים,
וכן הרי הצ'יצ'יקמה, שפירושם: מים זכים,
אלו מגיעים לגבהים של 1000 עד 1700 מטרים.
ברצועה ההררית הצרה
התפתחה צמחיה עשירה מאין כמוה,
לצד יערות עם עצי YELLOWOOD ענקיים,
אפשר למצוא גם אקליפטוסים ואורנים, 
וביניהם נחבאים פרוטיאה, ציפור גן-עדן וגרניומים.
הכביש עובר מעל שלושה גשרים,

מתחתיהם עמקים אדירים.
יש "גשר הבבונים" ויש "גשר הסערות",
באיזו פקחות מחביא הטבע את עתיקותו.

שמורת צ'יצ'יקמה, היא "מים זכים",
כוללת ים, סלעים ויער טבעי.
קילומטר של מדרגות עולות ויורדות,
לא נוחות ואפילו תלולות,
בדרך תצפית מגובה 30 מ', בין צמרות העצים,
מביאות אל שלושה גשרים תלויים
ומתחתיהם שפך הנהר סטורם המתנפץ אל הסלעים.

ומן הטבע הנפלא
ליוהנסבורג, אחת משלוש ערי הבירה, 
נפרדנו מהנופים האין-סופיים
לטובת המבנים, האנשים והסיפורים.
העיר אינה מצטיינת ביופיה

אך מורגשת פעילות ענפה,

כאן יש לדבר במונחים של אורבניות, שלטון וכלכלה.
מרכז העיר מתפורר,
והתפתחותו של מרכז אחר,
שכונות צפוניות לבנות ואחרות דרומיות ושחורות,
מרכז יהודי גדול יחסית
ותמצא כאן גם את הישראלי.
27 שכונות, שונות ומגוונות,
יש מה לראות ועוד יותר מה ללמד.
ביקור במכרה זהב,
מרשים, מעניין ואוטנטי, 
אבל לא בבחינת MUST.
אולי עומס המבקרים,
במנהרות הארוכות הנתמכות ע"י עמודים,
פגע ביכולת להרגיש או לחוות
את הקושי העצום של עבודה במכרות.

סווטו, פרבר השחורים המפורסם בעולם,
2.5 מיליון תושבים, שהוו בתקופת האפרטהייד,
חממה למתנגדי השלטון הלבן,
במחצית שניה של המאה העשרים.
ברור ומובן שדווקא כאן,
נלסון מנדלה גדל ופעל.
למרות שהמדינה משקיעה רבות,
יש עוד הרבה מה לעשות,
די להישיר מבט לשכונת הפחונים 
עם הגגות הנתמכים באבנים,
לכלוך, זוהמה, עליבות בכל פינה,
פשוט נורא!

ומשם לכאן, 
לפרטוריה הצבועה בסגול,
של עצי הג'קרנדה המקשטים את הרחובות.
ראשיתה לפני 350 שנה,
אולם בני שבט הנגוני השלווים
נכחדו כמעט לחלוטין,
בני הזולו עשו עבודה טובה, כמו גם במקומות אחרים,
עד שהגיעו ראשוני החלוצים הבורים,
כחלק ממסע מארץ הקייפ ונטאל
לעבר הרמות הגבוהות של טרנסוואל.
עיר שקטה, מוקפת גנים, פארקים ומשטחים של עצים פרחוניים,
ככר צ'רץ', סביבה הוקמה העיר והתפתחה,
בנייני האחוד ובניין העיריה,
פסלו של פול קרוגר, 
אנדרטה לזכר המסע הגדול.
אנחנו נפרדים מבתי הבטון והמלט 
הטבולים בירק.

זוהי דרום-אפריקה על קצה המזלג,
יש עוד כל-כך הרבה לראות וללמוד, 
אם רק תרצה.

כתבה: עדנה גזית.

סיכום סמינר מטייל קשרי תרבות תבל בדרום אפריקה, נובמבר 2012.

בהדרכת: עמוס אורדו ואורן נהרי. משתתף פעיל: פרופ' ארנון סופר.

התקשרו עכשיו 073-3742283 או מלאו פרטים ונחזור בהקדם