ניב אחיטוב
-
בחודש יוני בבוקר בהיר,
השכם יצאנו מן העיר,
מהר לנתב"ג, נמל האוויר,
על מנת את באך ללמוד ולהכיר.רק הגענו ללייפציג ונתגלה הבידוי,
פסטיבל באך הוא רק סיפור כיסוי,
חברי הקבוצה נבחרו לאחר מיון אישי,
לצורך ניסויים בטיפול נפשי.וכי לרגע חשבתם שהכל הוא מקרי,
ושלושה פסיכיאטרים צורפו על בסיס חברי,
ועוד כעזר שתי פסיכולוגיות קליניות,
ומספר מקצועניות בפסיכותרפיות?לא ולא, הכל מתוכנן מראש וראוי
לאבחן מי מאתנו אכן לא שפוי.
וכך כל היום במעקב היינו,
ולעכברי מעבדה דמינו.אני הרגשתי ללא אשליות,
שהפכנו כולנו למדגם תצפיות.
אם צעדתי מהר מדי לפני כולם,
אין ספק – יש לי תסביך רדיפה מושלם.
ואם נגררתי מאחורי כל הקהל,
ברור שאני בעל רגש נחיתות לא קל.
ואם התקלחתי בבוקר,
הרי יש לי אובססיה לניקיון,
ואם התקלחתי בערב,
אני מפחד ללכת לישון.
אם הזמנתי נקניקיה,
תנחשו אתם מה הסטיה,
ומי שהזמין ארוחה צמחונית,
אין ספק – יש לו חרדה מינית.נחמה יחידה היו לי הקונצרטים,
כי כשהמוזות מנגנות,
הפסיכוזות שותקות.
ואכן הקונצרטים היו נפלאים,
והחרו, החזיקו אחריהם – הטיולים.
ולשמחתנו, רן ועומר הם מדריכים אדירים,
שהפליאו עשות במתן הסברים בהירים.
ולמיקי מגיעות תודות מיוחדות,
על שהובילה טיול עם אפס תקלות.
במקרה הזה הסידורים היו ממש לא קלים,
כי, כאמור, המשתתפים היו פסיכוטים מטופלים.
ונאחל לכולנו בעוד שנה, בעזרת האל,
להיפגש בלייפציג ולא באברבנאל.
תודה